<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ע"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
והמצוה הע"ו היא שהזהיר הכהן טבול יום מעבוד אע"פ שטהר עד שיעריב שמשו והוא אמרו בכהנים (ר"פ אמור) ולא יחללו שם אלהיהם. והעובר על לאו זה חייב מיתה בידי שמים. ר"ל טבול יום ששמש. וזה לא בא בו כתוב מבואר בתורה אבל הוא פירוש מקובל. ובתשיעי מסנהדרין (פ"ג:) אמרו בפירוש אמרו יתעלה קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם אמרו אם אינו עניין לטמא בעבודה שכבר התבאר תנהו עניין לטבול יום ששימש ויליף חלול חלול. ומנו אותו שם מכלל מחוייבי מיתה.
